קובי נ' בי"ח נהריה שטרות ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' סלע- הקש אביגיל) מיום 5.2.14 בתיק איחוד 02-99976-03-1, אשר נתקבלה אצל המבקש ביום 10.2.14, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 15.11.13.

המבקש צירף שתי החלטות אלו לעיוני וכן צירף החלטה נוספת אודות צו חיוב בתשלומים מתיק פרטני 0209484014 מיום 19/6/10.

ביום 12.11.12, הגיש אחד הזוכים בתיק האיחוד, בקשה למתן הוראות לאחר שהמבקש לא שעה להחלטת הרשמת מיום 13.9.12 ולא הגיש מסמכים לעיונה. ההחלטה מיום 13.9.12 לא צורפה לעיוני.

בהחלטתה מיום 12.11.12 הורתה הרשמת הנכבדה על העלאת צו התשלומים בתיק לסך של 1,000 ₪, החל מחודש 11/12 ואילך.

ביום 13.11.13 הגיש המבקש בקשה להפחתת צו התשלומים לסך של 150 ₪ וכן פריסת חוב הפיגורים בסך של 7,500 ₪ לתשלומים חודשיים בסך של 100 ₪.

בהחלטתה מיום 15.11.13, לאחר שעיינה במסמכים שהוגשו לעיונה, קבעה הרשמת למבקש צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 ₪ עד ליום 28.11.13 וכן סך של 500 ₪ החל מיום 10.12.13 ומדי 10 לחודש, עד לסילוק יתרת החוב בתיק. נקבע בהחלטה כי המבקש יליד 1960 גרוש ואב לילד בגיר. המבקש אינו עובד ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה בסך של 1,697 ₪, אין דירה בבעלותו ומתגורר לטענתו ברחובות. הוצאותיו החודשיות של המבקש הנן בסך של 2,500 ₪ וכוללות טלפון בסך 100 ₪, ביטוח רפואי בסך של 100 ₪, כלכלה בסך של 2,000 ₪ ותרופות בסך של 300 ₪.

המבקש לא צרף לבקשתו מידע אודות מצבו הרפואי.

ביום 28.1.14 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת מיום 15.11.13, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני תוך שהוא מציין כי בחודש 10/13 הוא שלח שאלון עם כל המסמכים הדרושים.

בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 5.2.14 ונקבע כי אין בבקשה כל חידוש שיהא בו כדי לשנות את ההחלטה מיום 15.11.13.

המבקש בבקשתו אשר בפני טוען כי בקשת הזוכה לחקירת יכולת נעשתה בחוסר תום לב וכי הזוכה אשר עתר לה, מכיר את המבקש ומודע למצבו הקשה. מצבו הכלכלי לא השתנה הוא עדיין מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה בסך של 1697 ₪ לחודש, אשר בקושי מספיקה לו לרכישת מזון. מצבו קשה אין לו מקום מגורים, הוא הולך עם בגדים מרופטים ולעיתים ישן בחדרי מדרגות. לטענתו הוא אינו יכול לעמוד בצו התשלומים בסך של 500 ₪ שנקבע לו. עוד מציין המבקש כי הוא אדם חולה אשר עבר מספר אירועי לב קשים ואינו מסוגל לעבוד.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

מעיון בבקשה עולה כי למעשה מבוקש לערער על ההחלטה מיום 15.11.13 במסגרתה כאמור נקבע למבקש צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 ₪ עד ליום 28.11.13 וסך של 500 ₪ החל מיום 10.12.13 ומדי 10 לחודש, עד לסילוק יתרת החוב בתיק.

בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 15.11.13.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

לפיכך, המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה מיום 15.11.13 חלף זה מכבר ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ומן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.